And your own worst enemy has come to town

Your own worst enemy has come

Your world keeps turning round and round

But everything is upside down

Your own worst enemy has come to town

קשה להודות בזה, שאתה המכשול שלי.

קשה להגיע להבנה הזאת, במיוחד כי אני רוצה אותך כל כך. רוצה אותך זאת לא מילה מספיק גדולה.

כל כך, כל כך רוצה.

לא יכולה לישון בלי שתופיע בחלום פתאום.

אתמול חלמתי שחזרתי בזמן 10 שנים, ואז היינו באותו הגיל. הייתה לך תספורת מוזרה, התנהגות משונה אבל ראיתי בך

את מה שאני רואה עכשיו- את התמהוני שדומה לי בהמון מובנים, משלים אותי. בחלום שוב קרה מה שכל פעם קורה כשאני

חולמת עליך. עמדנו אחד מול השני, צמודים, ולא יכולתי לשמוע את הרעש שמסביב, לראות את ההמון, הכל הסתחרר ואתה נשארת יציב, מסתכל עליי באותן עיניים, משולות לחומה שאי אפשר לעבור, אי אפשר לראות למה אתה מתכוון, רציניות.

קירבת את הראש והתנשקנו רק קצת. רק להרגיש את השפתיים שלך על שלי, אין צורך במילים. זה כאילו ידעת שחזרתי בזמן

במיוחד כדי להיות איתך ושזה לא ייפר סעיף בחוק. כאילו אנחנו מכירים אבל לא ממש. אפילו תשוקה לא הייתה שם, כמו השלמה שלעולם לא נוכל להיות יחד או לפחות לא כרגע.

ועל מה בכלל אני מדברת?

אתה לא רוצה אותי, אתה לא מעוניין ומעולם לא היית. אתה לא מעיף מבט וזה מה שהורג אותי. לא יכולה לשבת ולהסתכל עליך מדבר כשאני יודעת שלא נדבר אחרי זה, ובמיוחד שלעולם לא אוכל להגיד לך את האמת. או לפחות לא כרגע.

שאני מתאהבת בך. באמת מתאהבת.

ולא אחד מהקראשים בהם אני לא יכולה לפצות פה, נמסה... אני יכולה לדבר איתך לנצח ולא לאבד עשתונות,

אלה הרגעים שאתה מסתכל לכיוונים אחרים שגורמים ללב להתכווץ ולנסות להשלים עם זה שהקריצה שלך בכלל לא הייתה מכוונת, שאפילו שאנחנו משתווים אינטלקטואלית זה עובר מולך. פספס בסנטימטר, איזה באסה.